יש מי שחש להללו על הטוב האופף לא רק כשהוא נח בביתו על זרי הדפנה, ולא מפני שהוא בביתו וסביבו חגים בני המשפחה לאור שלהבות הנר.
הלא המה מי שמאירים בכח של ממש את חייהם, מאירים באור יקרות את סביבותיהם. אלו חולי הכליות, מטופלי הדיאליזה ומושתלים, אשר גוררים עצמם מבית חולים אל הבית ומשתדלים להחדיר לעצמם באמונה תמה את כל טובו של הקב"ה ורחמיו אשר חנן אותם בחיים.
לא פלא היה איפוא לראות ביום שני, ליל נר שישי של חנוכה, את קרית ספר לובשת חג. דומה שאפילו החנוכיות המאירות באור הנרות קיבלו לפתע זוהר חופף בשמחת החג העמוקה, האמיתית, הנובעת מנבכי הלבב בברכת הלל והודיה לה' יתברך על רוב חסדו וטובו.
ההתרגשות ניכרה על כל פנים. עוד טרם השעה היעודה מילאו את האולם חברי איגוד חולי הכליות-שמעיה ליהנות מערב חוויתי בצוותא, לשאוב קורת רוח ברוחניות, לשוחח, לדבר, לשמוע, ללמוד, לשיר ולרקוד - וללמד את כולנו חיים שיש בהם, איזה-הם.
כבר מהרגע הראשון יכולת לחוש את האוירה הטובה, את הנעימות ואת המרגוע השורה כאן. החיוך שעל הפנים, נהרת השמחה שעלתה על גדות. שולחנות ערוכים מעוצבים בטוב טעם, ותכנית עשירה שהועברה על ידי מיטב מגידי מישרים מפורסמים וסיפור אישי, היוו מנות שמחה וחיזוק מבורכות עבור כל המשתתפים.
במשא רוגש העלה הרה"ג לוי יצחק שושן שליט"א את הציבור טפח תוך הערכת התודה לה' על חסדיו כי לא כלו. הותיר את הקהל במעלה ההר הרה"ג שלמה מילר שליט"א ללמדם להואיל לא לירד ממנו, בלקח טוב במילים עוצמתיות, כי ה' אור לי בכל מצב.
את הערב ליוה בנגינת גיטרה, ברגש רב בנעימה ושירה ושיתף את הקהל בסיפורו האישי הר' ירון סופר הי"ו, אשר זכה וחווה מטעמה של תורה ומתיקותה אי-שם בהודו הרחוקה, וסיפורו קורא לכל, לדעת את ה'.
דברי ברכה הורעפו על העוסקים במלאכת הקודש, בתודות להנהלת 'שמעיה', המהנים את הקהל הקדוש הזה ברוממות הרוח כפעם בפעם. בשעת ליל מאוחרת יצאו הכל כמבקשים לשמר בקרבם את הרגעים היפים להמשך חווית החיים.