להשוות או לא - בין המוגבלים ל?רגילים??

גב' לילך גולן, פסיכולוגית חינוכית
 
ש פרדוקס מסוים בעבודה פסיכולוגית. מצד אחד משווים את המטופלים, במקרה זה כבדי השמיעה, לנורמה ועולים הרבה קשיים. התפקיד הוא לחפש את הדברים הקשים ולנסות לעזור בהם. אך ההשוואה לנורמה היא שיפוטית ולא מקבלת. בעצם נדרשים לנוע כל הזמן בין שתי הגישות:
 
  1. להשוות לנורמה, פעמים רבות תפקידנו הוא לחפש מה לא בסדר כדי לדעת במה לקדם.
  2. להתחבר לאדם, למקום שבו הוא נמצא, לחפש את נקודות הכוח ואת הייחודיות שלו.
"העולם הוא צליל"
כבר לפני הלידה מתפתחת שמיעת התינוק, מיד עם לידתו הוא מזהה ומעדיף את קולה של אמו וצלילים שמכיר מלפני הלידה מרגיעים אותו. הראייה מפותחת רק למרחק של 50 ס"מ והשמיעה הרבה יותר. זה מאפשר חוויה של המשכיות מלפני הלידה, זה עוזר להתקשרות לאם וכן משפיע על רכישת השפה.
וויניקוט מחשיב מאד את המושג "אמא": "אין תינוק בלי אמא ואין אמא בלי תינוק", האמא "אוספת" את התינוק (הולדינג) ומחוברת אליו מאד. כשל באינטראקציה הראשונית הזו של אמא- תינוק עלול  להיות חוויה קשה שתלווה את התינוק להמשך חייו כפחד מהתמוטטות.
מלני קליין דיברה על "יחסי האובייקט"- מהרגע שתינוק נולד יש אותו ואת האחר. הוא חווה שני מצבים: הומוסטאזיס- כשהוא שבע, נקי וכו' ומצב שני כאשר הוא לא רגוע, רעב, כואבת לו הבטן וכדו' וזה נחווה אצלו כמשהו רודפני ואז תפקיד האם הינו לקלוט את התחושות הללו ולהרגיעו.
השמיעה היא ערוץ עיקרי לקבלת מסרים. לאם תפקיד משמעותי מאד בהתפתחות הרגשית הראשונית של הילד והיא משפיעה על האמון בעולם. האמא היא דמות מנחמת, מרגיעה ומאפשרת. ערוץ השמיעה הוא דרך עיקרית לתקשורת בין האמא לילד. פעמים רבות לא יודעים על לקות השמיעה מיד לאחר הלידה ומסרים לא מגיעים אל התינוק. התקשורת הראשונית הלקויה עלולה להשפיע על מעגל התקשורת של האם והתינוק בהמשך החיים ולהשליך גם על מעגלי התקשורת האחרים של הילד.
"צריך שלוש חוויות חיוביות כדי למחוק חוויה אחת שלילית"- משפט זה מדבר על אנשים בוגרים ובנויים, אצל תינוק צריך הרבה יותר, אין לו פרופורציות, החוויות תופסות מקום רב ומשפיעות על תפיסותיו. כך שזאת בנוסף לחשיבות קשר אם-תינוק משפיעים על חייו ועל התפתחותו הרגשית.
ההתפתחות מתרחשת בכמה תחומים: קוגנטיבי, רגשי, גופני וחברתי- בכל אחד מהם כל שלב נבנה על הקודם והם גם קשורים זה בזה.
דוג': ילדה שעברה הרבה אובדנים ולכן יש לה גם קשיים רגשיים, גם מטלה קוגנטיבית פשוטה שניתנה לה היתה קשה.
התפתחות שפה וחשיבה
ויגוצקי הוא פסיכולוג יהודי רוסי, הוגה "הפסיכולוגיה התרבותית". היו לו ויכוחים קשים עם פיאז'ה, פיאז'ה אמר שיש חשיבה ואח"כ מתפתחת שפה וויגוצקי טען שרק אחרי התפתחות השפה יכולה להתפתח גם החשיבה. השפה מגדירה לילד מה חשוב ועל מה לשים דגש, השפה מאפשרת לחשוב ולנתח דברים. ילדים ששפתם לא מפותחת רואים חלקים בתמונה ולא את התמונה השלמה.
מאפיינים בקרב לקויי שמיעה:
תינוק נורמטיבי: מגיב בבהלה לצלילים גבוהים, מגיב לקולות הסביבה, מזהה צלילים, מחקה צלילים, בהדרגה רוכש שפה
תינוק כבד שמיעה: עלול לא להגיב, לא לומר מילים ראשונות
פעוט כבד שמיעה: לא משתמש בקול, לא מגיב, לא מצרף מילים
ילד כבד שמיעה: רמת הדיבור פחות מפותחת, מדבר בקול רם מידי, מתקשה להתרכז.
השלכות רגשיות של לקות השמיעה:
איטרוספקציה- בחינה דינמית בהבנת עצמי ובהבנת האחר,
העדר יכולת אבחנה מדויקת בין מגוון רגשות ועצמתם
מורכבות בתקשורת הבין אישית, בתחושת הקרבה ובאיכות האינטראקציה.
השפעת כבדות השמיעה על המשפחה:
ע"פ מחקרים רק עשרה אחוזים מההורים השומעים לומדים לתקשר היטב עם ילדיהם כבדי השמיעה.
קוב לרוס, פסיכיאטרית בשנות ה-60 דיברה על תאורית "תהליכי האבל" להתמודדות של הורים עם טראומה. השלבים:
 
  1. הכחשה- זהו מנגנון הגנה שמאפשר להסתכל על הבעיה מבחוץ
  2. כעס- מקרב את הסביבה לבעיה, ואז לפעמים קשה לאנשי המקצוע לעבוד. צריך לכבד ולהבין את הכעס, לזכור שזה לא כלפינו. לא לשת"פ בכעס אבל להבין שסה בגלל המצב
  3. מיקוח- "אני יעשה כל מה שאפשר כדי שהמצב יסתדר"
  4. דיכאון- עצב, חוסר תקווה, מחשבות קשות על העתיד
  5. קבלה- ראיית מציאות נכונה
לדעתה של קוב לרוס השלבים יכולים להיות מעורבבים, בכל פעם שיש התחלה של התמודדות חדשה כמו מסגרת חדשה זה יכול לבא שוב וחוזרים אחורה לשלבים קודמים. גם במשפחה יש סוגי התמודדות שונים.

תפקידם של אנשי המקצוע: קבלה והכלה.
אנדרו סולומון, כתב ב"ניו יורק טיימס" שחקר אוכלוסיות של חרשים ושל חריגים אמר: "בכל משפחה חריגויות. ההתמודדות שלנו עם החריגות היא המשותף לנו..."