שפת הסימנים - אינטלגנציה של חרשים או ברירת המחדל שלהם?
בניגוד למה שנוטים לחשוב, החירשים בעלי אינטלגנציה גבוהה במיוחד. מנין לנו? הנה, העובדות מדברות בעד עצמן! 
הם מקיזים 'דם' עד שמישהו מצליח להבין אותם ולא פחות מתקשים עד שיצליחו להבין מישהו המדבר אליהם. בינתיים הסבלנות תאבד משני הצדדים, הבושה תכסה אותם ורק ירצו לעזוב את המקום... בחשבון פשוט על חייהם השיגרתיים לכאורה, נמצא כי השיגרה שלהם עשויה להשבר בכל שיחה עם אדם זר.
אפשר להווכח עד כמה תהיה ההשתתפות בשיחה קלה של שני 'שומעים' קשה עבורם. המעקב אחרי השפתיים, ההבנה דבר מתוך דבר, מתנועות ידים, מהבעות הפנים ומתזוזות הגוף - בצורה דרוכה שכזו הם מבינים את הנושא המדובר פחות או יותר. 
אנחנו רואים אם כן שלמרות היותם סגורים בעולם משלהם, דומם ורחוק מאיתנו מרחק מילים הרבה, מוחם עובד 'שעות נוספות' בהבנה מהירה, בתפיסה חדה, בשיתוף פעולה בין חושי הקליטה, וכל זה קורה כדי להחזיק ראש מעל המים, במטרה שלא ללכת לאיבוד בעולם הרוחש מסביב ללא הרף.
אבל בכל הנוגע לתקשורת הבין-אישית בין החירשים ההתפתחות היא אדירה, כשבינם לבין עצמם הם מצליחים ליצור קשרים נהדרים, בהבנה מופלאה עד לפרטים הקטנים. וההתפתחות הזו נעשית עצמאית, עם מעט מאד עזרה מהחוקרים השומעים - העומדים מן הצד ומשתאים לראותם מתקשרים בצורה כה מפותחת איש עם זולתו.
אז איך זה קורה שביניהם, כלא שומעים, הםמצליחים ליצור קשרים חיים כל כך?
ללמדנוו, שכל אדם שומע, ככל שיעמיק לנתח את מציאות העגומה של האדם החירש, על קשייה ומגבלותיה, ייעצר בשלב כלשהו מבלי שהשיג את הדברים לאמיתם כפי שנובעים ומתרחשים במקור. עולם הדממה הוא שונה לחלוטין מכל מה שמוכר, הוא אחר, הוא לא מציאותי בשביל השומעים. אין זאת אלא שההכרות האישית עם הנויואנסים הרגישים ביותר, עם פני המציאות הדקה ועומקה שמתחת לרבדים הנמוכים ביותר, הם שעושים את ההבדל, את ההבנה לדרכים,לכישורים וליכולות ליצור קשרים חמים זה עם זה - אותן התכונות שהחירשים מיישמים בשטח היומי-יומי, ליצירת ההתקשורת בינם לבין עצמם ובניית הקשרים עם הסובב.
אכן החירשים אינטלגנטים, הם חרוצים במשנתם. יודעים לקרוא שפתיים, דרוכים להבין את הלך הדו-שיח בשיחות של ה'שומעים', ואף יוצרים שפות בעצמם שיעזרו להם בשיגרת החיים. 
'שפת הסימנים' היא השפה הרווחת אצל החירשים מכל העולם, בעיקר מהדור שטרם השתלים הכוכליארים, אך לא פסה גם בדור של השתלים.
מסתבר שזו השפה שהכי קלה להם להסתדר בינם לבין עצמם - ובינם לבין העולם ה'חיצון'. 
היתכן  שבכל מקום הסימנים זהים? לא, אך אם כי יתכן שניתן ליצור קשר בשפה המסומלת, אשר בעיקרה מסמלת מושגים ומפשיטה אותם לכדי 'סימנים' - תנועות כל שהן, המורות על מובן מסויים המוכר ברחבי תבל. מושגים כלליים ליושבי העולם ניתן להביןן בכל לשון, ברם למושגים ולמיילים שיחודיים לכל אומה ואומה, יוחדו עבורה סימנים המתאימים לה. ויש מי שלקח זאת הלאה ויצר חוג לחוג לעצמו.
שפת הסימנים בעברית המדוברת לחירשים נוסדה בראשית שנות ה1900 על ידי מורים יהודיים שהיו תלמידים לבית הספר הראשון והיחודי לשפת הסימנים, אותו אגב יסד וניהל יהודי מגרמניה, שפיתח את שפת הסימנים לכדי שפה המסמלת קשר מסודר. כמובן שברבות הזמן האקדמיה בישראל נתנה דעתה להוסיף ולשפר ממה שאנחנו מכירים בישראל, על פי הנתונים המוכרים לכולנו כאזרחי המדינה.
אך מסתבר ששפה מגזרית  קיימת יש שאיש לא נתן עליה את הדעת, אולי כי לא ראה צורך, אולי כי לא מצא את המבקשים. ב'שמעיה' שנותנים את הדעת על פרטי הפרטים בקשר של כבדי השמיעה במגמה תמידית להקל עליהם - בזכות הפעילות העניפה עם החרשים במגע יומיומי, הגיעו בס"ד במסגרת שיעורי התורה הנמסרים ברחבי הארץ, לשפת סימנים מרתקת - שפה המיועדת לתלמידי חכמים ולעמך היושבים והוגים בתורה הקדושה, על רבדיה השונים - רק שהלומדים הינם חרשים או כבדי שמיעה המשתמשים בשפת הסימנים.
על הנושא הזה עבד מוסר השיעורים הנמרץ של שפת הסימנים ב'שמעיה', הרב דוד רוימי, שמצא כי למילים רבות עד-מאד בשיעור התורני אין אפשרות תירגום, דבר הקוטע רצף ועלול להפריע את מהלך הלימוד כולו, תוך חיפוש אחר מילים חלופיות שונות - במטרה לפשט מושג אחד... כך נמנע מאיתנו להעביר שיעור מסודר. דברים שלכאורה יהיו פשוטים אצל כל לומד 'שומע' ממוצע, נתקשה להעביר את מובנם ואת חיותם אל המקשיב שאינו שומע.
לצורך כך נבנתה מערכת שלימה של 'סימנים' שיתנו מענה לצורך הלומד התורני החירש. המערכת מבוססת על ההגיון שבמובן המושגים והמילים שמשמשות את לומדי התורה, ומאפשר בקלות ללומד החירש לקלוט את המסר ולא לאבד את הרצף המילולי והעיוני בשיעור.
בל נחשוב שדבר שכזה יכול ברגע. זה ענין של מחשבה והכרות מעמיקה עם הצרכים. וזו מערכת מילים שעודנה בגיבושה, כשם שהלימוד מקבל דבר יום ביומו חיות מחדש, אף דברי התורה הקדושים המועברים בשיעור צריכים לקבל חיות ורעננות. מערכת הסימנים מתעדכנת מפעם לפעם על פי הצורך והשעה, כשבארסנל המילים יותר ממאה מילים יחודיות למסגרת החברתית של 'שמעיה', ממנה נהנים מאות חברי המועדון הבוגרים מדי שבוע בשבוע, וממגוון פעילויות על פני השנה כולה.
עבור העדה צמאת שיעורי התורה, הסובבים סביב החוג הזה של החירשים - זו הפעם הראשונה שחוקרים ומוצאים למענם שפה היחודית להם כלומדי תורה.
מטבע הדברים מערכת המילים הזו מועברת הלאה טיפין-טיפין על-ידי התלמידים המקשיבים מעבר לגבולות 'שמעיה', וראוי שידעו מאיזה 'בית מדרש' יצאה שפת הסימנים התלמודית - משיעורי החרשים של שמעיה.