נטעי דמע לזכרה של האישה היקרה מרת מיכל גפני ע"ה במלאות שלושים לפטירתה

נטעי דמע

לזכרה של האישה היקרה מרת מיכל גפני ע"ה

במלאות שלושים לפטירתה

בכ"ה באייר נלקחה מאיתנו בחטף העובדת המסורה מיכל גפני ע"ה

מיכל ע"ה הייתה אודיולוגית חינוכית בשמעיה, וריכזה תחתיה את פעילות הקלינאיות במרכז החינוכי- טיפולי באגף כבדי שמיעה וחירשים (כו"ח). היא ראתה בכל ילד עולם מלא ודאגה לתת לו מעטפת מלאה הרבה מעבר לשיקום השמיעתי. המשפט ששגור על לשונה "ילד הוא לא רק אוזן", מבטא את הראיה הרחבה והמקצועית שאותה הובילה בנחישות, היא דאגה שהטיפול בילד כו"ח יכלול מענה הוליסטי הכולל את התמודדותו בחברה, במשפחה ובמסגרת הלימודית. מתוך ראיה אכפתית ומקצועית זו, זיהתה את האתגרים עימם ילדי כו"ח מתמודדים ופיתחה עם הצוות הרב מקצועי את תוכנית 'קולות שלובים'- תוכנית לסינגור עצמי וכשירות חברתית לילדי כו"ח, וכך השקיעה שעות של עמל וחשיבה במשך 3 שנים בעבודת עומק כדי ליצור תוכנית שתתן מענה מדויק לקשיים ולאתגרים, תעצים את הילד, תלמד אותו להכיר את עצמו על סך חלקיו: את המתנות ואת המגבלות שבו ותעניק לו כח וכלים לטווח הארוך בהתמודדות מיטבית עם האתגר.

הרב שמעון לוי מנכ"ל שמעיה מציין, כי התוכנית הינה הצלת נפשות כפשוטה! בעבר, ילדים כבדי שמיעה היו נפלטים ממוסדות החינוך ואחוזי הנשירה בגיל ההתבגרות היו גבוהים, בשל הקושי של הילדים להתמודד עם מוגבלותם בחברה. כיום תודות לתוכנית, בוגרי התוכנית משולבים ומצליחים בחברה ומעידים כי מכח התוכנית זכו להשתקם ולהקים בתים נאמנים בישראל. רבים מהם מתקשרים ומשתפים בכח שנתנה להם מיכל וזוקפים את הצלחתם בחיים לזכותה.

קלינאיות וחברות צוות מספרות על אישיותה המיוחדת כמטפלת וכמדריכת צוות, הן מעידות מקרוב על הענווה האמיתית שהיתה בה, מידה שבלטה במיוחד בפגישות בהן דברה עם הורים. כשנשאלה איך היא מצליחה לשמר את הענווה הזו? היא ספרה שבכל פעם בה היא הייתה אמורה לשבת עם הורים היא חשבה עם עצמה כמה דקות- איך היתה רוצה שיעבירו לה בעצמה את הדברים? איך הייתה מרגישה לו עצמה היתה בסיטואציה הזו עם ילד כזה? רק אחרי שהיא ציירה לעצמה את תחושות ההורים שמולה, רק אז היתה מתחילה לדבר. היתה לה סייעתא דשמיא  מיוחדת של דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. ההורים היו נשמעים לה ופועלים לפי הנחיותיה והמלצותיה המקצועיות.

מקרה שאירע לאחרונה במסגרת ליווי המשפחות בשמעיה, היא ליוותה משפ' עם מס' ילדים עם ירידה בשמיעה. לאמא היה קשה מאד לחשוב על שיקום שמיעתי, ולהרכיב לילדיה מכשירי שמיעה. אף על פי שזה היה הכרחי לילדיה, האם מיאנה להמלצה. מיכל נפגשה בשנית עם ההורים ועמדה בעקשנות וברגישות מול הדמעות והכאב. ידעה לומר את המילים הנכונות והצליחה לגייס אותם לתהליך שיקום שמיעה לילדים. היא אמרה לאמא: "אני כאן זמינה בשבילך, באיזו שעה שתרצי תפני אלי, אם תרצי דרבון, ועידוד, או סתם לשתף ולפרוק-מה שתצטרכי- אני כאן. רק תצאו לדרך ותתחילו בתהליך". היא אף זו שדאגה שיבואו לקראתם מבחינת התשלום, סגרה את כל הפינות החל מזימון התורים וכלה בהסברה לצוות ולחברי הגן והכיתה. כיום הילדים משוקמים ונתרמים מאוד מהמכשירים. האמא הודתה בפנינו כי אילולא אותה פגישה והלווי הצמוד שאחריה- ברור לה כי לא היתה יוצאת לדרך הזו כלל. ילדים אלו כמו רבים אחרים ניצלו בזכותה.

סיפורים רבים מחיי היומיום בעבודת הקודש שלה בשמעיה מעידים על נתינה אין סופית בעין טובה, על יכולת איפוק והבלגה

היא הייתה דמות לדוגמא ליושר פנימי אמיתי, מקצועיות ללא שום פשרות לצד אנושיות, למטופלים הייתה נכס- לרכז את תיקם, לתת להם את כל המידע בצורה מונגשת ובעיקר מכילה,

גם כאשר לא היתה ברירה והיה צריך לבשר להורים שהמסגרת שלנו לא מתאימה לילד שלהם. היא לא התחמקה מהבשורה הקשה ולא ניסתה ליצור תחושה שיהיה בסדר אם הילד ימשיך אצלנו עד שלא תהיה ברירה.בכבוד למטופלים ולהוריהם וב-אמת שליוותה אותה בכל שלב- היא בכתה יחד איתם ואמרה להם שהיא כ"כ מבינה אותם ושגם לה קשה לומר זאת, אבל זו האמת וזה המצב וההחלטה היא שלהם והיא סומכת עליהם שיקבלו את ההחלטה הנכונה ביותר עבור בנם. באופן הזה גילתה אמפתיה כנה לצד מקצועיות בלתי מתפשרת ויושרה שאין שנית לה.

כרכזת התחום היוותה משענת מקצועית לצוות תוך מתן אימון מלא במקצועיות וביכולות של כל אחת. ידעה ליצור אווירה טובה בתוך הצוות ובכלל בסביבה. זכרה והתעניינה בכל אחת ונתנה הרגשה לכל אחת כמה היא חשובה לה ולמטופלים.

היא הייתה עבורנו, חברה למקצוע, מושא להערצה, תמיד שאפה להרחיב את הידע המקצועי שלה באופן אישי, וכך גם נהגה כלפי הקלינאיות במרכז- כל ההדרכות שהעבירה היו מבוססות על ידע, ואם היא לא התמחתה בתחום מסוים, אמרה בפשטות "אני לא יודעת". כיום, זוקפות רבות מהקלינאיות את היסודות המקצועיים שלהן לזכותה. היא הייתה מלאת ידע ומלאת התלהבות לחלוק אותו עם אחרים. צוות הקלינאיות האיכותי והמסור שיש במרכז הטיפולי בשמעיה כיום, לא היה מגיע לאיכות שלו בלעדיה. הייתה לה עין טובה לזהות את הקלינאיות המתאימות, עין טובה להדריך אותן בגובה העיניים ועין טובה להבין את הצרכים שלהן ולדאוג לכל אחת באופן אישי. מעבר לידע והמקצועיות שהיו בדמה, בלטה האנושיות. התגובות השגרתיות שלה היו מתובלות בהרבה הומור והסתכלות חיובית על החיים.

בהדרכות שנתנה לגבי מטופלים, היא תמיד כיבדה את המשפחות, בכבוד, בצורה מנומסת ונעימה. היא הייתה מלווה משפחות ברגעים הקשים וידעה גם לשמוח איתם בבשורות טובות שהגיעו.

תמיד ידעה למצוא את הנקודות הטובות באנשים שונים גם אם הן לא נראו לעין. וצדקה.

באחד הימים היא קיבלה בשורה קשה לאחר שהגיעה לעבודה, לאותו היום נקבעה פגישת אינטייק עם אמא המתגוררת מחוץ לעיר, סמוך מאד לשעת קבלת הבשורה הקשה, ניסינו לאמר לה שנערוך את האינטק בלעדיה, אולם היא לא ויתרה ואמרה שהאמא טרחה והגיעה מחוץ לעיר וע"כ צריכה לקבל את המענה המקסימלי,

ובגבורת נפש עילאית ישבה עם מלוא הסבלנות והאמפטיה לאמא ולא ניתן היה לחוש עליה שקיבלה בשורה קשה כ"כ!

על אף כל הקשיים שחוותה בשנים האחרונות, תמיד התייצבה לעבודה ונתנה את כל מה שיכלה. בעוצמות נפש ובגיוס עצמי מושלם לתפקידה המשמעותי

באחד ממכתביה על אתגרי התקופה כתבה: "זכיתי שאני אדם מאמין ושיש לי סיבות טובות להילחם". המשפט הזה משקף את דמותה- אישה מאמינה ולוחמת, עם עין טובה על המציאות.

מאות הורים של ילדי שמעיה מרגישים שהם חייבים לה את איכות החיים של הילד שלהם, גם בזמנים קשים וחשוכים היא זו נתנה להם קרן של אור.

הורים מספרים על אמון ותקווה שנטעה בכל ילד, זכורה לי עד היום, מספרת אחת האמהות, הפגישה הראשונה בה קיבלה אותי, הכח שהיא נתנה לי אז לפני שנים רבות וההסתכלות הנכונה מלווים אותי עד היום. אב לילד ששוקם על ידה במסירות מעיד כי: "העובדה שבני היום זוכה ומסוגל ללמוד דף גמרא נזקפת לזכותה, היא זו שהעניקה לו את הכלים והשיקום השמיעתי לו נזקק בילדותו והפכה אותו ממוגבל למסוגל ומצליח"

אם נוספת שיתפה אותנו בדמעות: לעולם לא אשכח, שכאשר לבני אבד מכשיר השמיעה ומיכל הבינה שיהיה קשה לנו לעמוד בהוצאה, דאגה לכך במסירות ואמרה לי: את תדאגי לילד, השיקול הכלכלי לא עליך אני אדאג לו.

 מיכל לא ראתה בתפקידה בשמעיה 'עבודה' כי אם שליחות קודש ומסרה את נפשה עבור קידום ושיקום ילדי ישראל

הרב שטיינמן זצוק"ל אמר בעבר לרב לוי מנכ"ל שמעיה: "כי חירש כידוע פטור מן המצוות ואינו בר חיובא ומי שנותן לו את הכלים לשמוע ולתקשר-  מזכה אותו להיות בר חיובא ומכניס אותו בעל תורה ומצוות וזכות קיום המצוות של הילד נזקפת לזכותו"- מיכל זכתה בעבודתה המסורה להכניס מאות ילדי ישראל בעול תורה ומצוות וזכותם תעמוד לעילוי נשמתה.

ת.נ.צ.ב.ה

בעז"ה ביום ראשון א' תמוז במלאות השלושים לפטירתה נתכנס כולנו לערב זיכרון והתעוררות

באולם סטריקוב ר"ח אלשיך 4/6, בני ברק בשעה 19:00

מוקירות זכרה מוזמנות להשתתף עמנו ולהתחזק לעילוי נשמתה.